אז מי באמת סילק את הבריטים מארץ ישראל

דיפדפתי הבוקר בזכרונות של אבי (דב ברסלר ז"ל)  נתקלתי בפיסקה שכתב שאף פעם לא שמתי לב אליה -העתקתי את הדברים ללא כל שינוי והוספתי רק שלוש הערות להבהרה בסוגריים:

 "האוניה הבריטית האחרונה שעזבה את הנמל (מדובר 14 למאי, 1948 ג.ב) , אנית נוסעים עמוסה בשארית אנשי הממשל האחרונים של השלטון הבריטי, כולל שוטרים מהמשטרה הבריטית, כשהנתב שלה הוא הבריטי האחרון שעושה את עבודתו האחרונה בנמל שעזב אותה. 
עזרתי לו בתמרון האוניה מהרציף (אבי היה באותה עת הקפטן של גוררת הנמל ג.ב) אל פתח הנמל, וכשהוא במצב של פיתוח מהירות ליציאה ממנו, צפרתי שלש צפירות ארוכות באמצעות הסירנה של הגוררת, אות "שלום" בין - לאומי בין כלי שייט. ותוך כדי תשובתו בשלוש צפירות מצידו כאות תשובה לברכתי, קרתה תקלה למנועי האוניה וזו נשארה תקועה לרוחבו של פתח הנמל. תגובתי הייתה מהירה למצב שכזה, תמרנתי את חרטום הגוררת לאמצעיתה של האוניה, וכשיצרתי מגע, דחפתי אותה אל מחוץ לנמל שם היא השליכה עוגן למספר שעות עד שתיקנה את התקלה.
כך ללא כחל וסרק, אני יכול לומר שזה הייתי אני (הדגשה במקור ג.ב) שדחף פיזית את אחרוני הנציגים של השלטון הבריטי בפלשתינה (א"י) אל מחוץ לגבולותיה".

על ימאות וציונות

אני מפרסם כאן, מכתב שנכתב ע"י חברי, גידי ברסלר, שפרסם מכתב של אביו, רב חובל בכיר "דב ברסלר" מפברואר 1939...

א.מ.ל.

הי מסמך שאבי, דב ברסלר, כ ...

מסמך שאבי, דב ברסלר, כתב בהיותו בן 23 עת שרת כמלח על האוניה עמל (בתמונה) 

אלוף אברהם בוצר: מקצוענות בדרך הקשה

תגזיר מהספר צה"ל בחילו –חיל הים, ע' 135

אלוף אברהם בוצר: מקצוענות בדרך הקשה.

קיבלתי את הפיקוד על חיל הים בתקופה קשה, עת אסונות 'אילת' ו'דקר' עדיין הטביעו רישומן על החיל. הכלים שעמדו לרשותנו היו מוגבלים מבחינה מספרית ומבחינת כושר לחימתם. הם לא יכלו לשמש אותנו במצב החדש שנוצר אחר המלחמה. הגבולות הימיים התארכו מאוד, הו ניתנים לחדירה ובמידה רבה גם פרוצים. החיל היה אז בראשיתו של תהליך ארגון מחדש, שהחל עם קבלת הסטי"לים. תקוות היו אך הן שררו רק בקרב הקצונה הבכירה, ואילו אצל החיילים היתה מורגשת אווירה של מציאות קשה. רק עם תחילת התקריות של מלחמת ההתשה ניתנה לחיל הים הזדמנות להוכיח את עצמו, גם ללא כלים ואמצעים משוכללים, אלא תוך התבססות על העדיפות האנושית שלנו. הפעילות העיקרית בוצעה ע"י יחידת הקומנדו הימי, אך למעשה, כל חיל הים היה שותף להן, לפחות כך היתה ההרגשה. כשהחלו ההצלחות הראשונות, היתה דחיפה בכל החיל ליתר פעילות, לניסיון של שמירה על ההישגים ועל רמת הביצוע, לא רק כדי להגיע לתוצאות טובות, אלא גם לשמור על הישגי העבר. כל זה בא לידי ביטוי על סמך רמת האימון, בהכנה לביצוע ובדוגמא אישית של דביקות במטרה. כל זה הפך אחר כך במידה רבה לנחלת כל חיל הים. מלחמת ההתשה הטילה אמנם עול נוסף של חדירות לאורך החופים, אך גם חישלה את חיל הים, ליכדה אותו,הגבירה את גאוות יחידת הקומנדו הימי ואת האמונה בכושרו. גם העובדה שכל זה נעשה באמצעים מוגבלים, הוכיחה לכל, שרק בזכות רמה אנושית גבוההועם הכנה טובה, ניתן להגיע להישגים רבים. ניתן לומר, שבתקופתי היתה מהפכה בהערכת חשיבותו של חיל הים. לאחר מלחמת ששת הימים חייבה כל פעילות קרבית מעבר של מיכשול מים. ולאחר פעולות אחדות, אותן ביצעו לוחמי חיל הים, או שבהן לקחו חלק ספינות החיל חלק (כמו הפשיטה המשורינת)- נוכח צה"ל ונוכח הציבור שיש לתת עדיפות גבוהה לחיל הים. ראיון אלוף בוצר צ'יטה עם יעקב ארז 1981

חברים מחוברים

תרומה לעמותה

לתרומה מקוונת לעמותת בוגרי

קצינ ים עכו, ובית הספר הימי

 בקישור זה.