מורשת וחזון: תגובת רב חובל עמוס כהן (מחזור י"א) למכתבו של מטש

הדברים ברובם נכונים.

אין לי ספק שחיל הים יכול להפיק תועלת רבה אם בית הספר יהיה בחסותו באופן חלקי כפי שהיה בעבר. אני יודע שהחיל עושה לא מעט בהכשרת כוח אדם ימי ומקצועי בטכנולוגיה וזאת הוא עושה בבת גלים יחד עם סטף ורטהיימר. אני בדעה שניתן להרחיב זאת גם למקצועות הימיים ובכך לחסוך זמן שרות יקר. אני חושב שיש משהו כזה עם בית הספר הימי באשדוד.



בנושא צי הסוחר, אנו לכודים בין ה"טיפש לסדין". זאת מאחר וחברות ספנות לאומיות הן עניין היסטורי, לא רק בישראל, והבעלות על כלי שייט מסחריים בעולם כולו, נמצאת ברובה הגדול בידיים פרטיות, הרי שללא מדיניות ממשלתית מכוונת אין סיכוי ולו הקלוש ביותר ליישם אפילו חלק מהרעיונות שהועלו כאן. כלכלית בלבד אין לכך צידוק ולו הקלוש ביותר גם אם נכניס לסיר הבישול את כל המרכיבים. זה סופי ומוכח ללא כל ספקות ואין מה לעשות. החישובים שעשיתם שגויים מבחינה כלכלית טהורה.

את נמלי הארץ פוקדות מעל 6000 פקידות בשנה של אניות, חלקן קוויות ואחרות מזדמנות. הרעיון של חלוקת הסחר כפי שניסו לעשות בתחילת שנות ה70    40/40/20 נכשל כשלון חרוץ. החישוב של 12000 דולר ליום עבור שרותי ספנות של אותן 6000 אניות איננו רלוונטי ואיננו מהווה צד במשוואת מאזן התשלומים של המדינה. מה שפקידי האוצר מאז מיכאל ברונו כנגיד הבנק רואים לנגד עיניהם זה המחיר האלטרנטיבי ולא ההוצאה הישירה. ובכן, בכלכלת ישראל בפי שהיא היום וכפי שהיא הייתה כבר בשנות ה70, האלטרנטיבה לשרות הימי שאנו מקבלים מזרים יקרה לעין ארוך, אילו הייתה מתבצעת על ידי ישראלים. על כך אין וויכוח וכדאי שלא לתקוף את הנושא הזה מהכוון האמור כי "צעירי" האוצר מבית המדרש בירושלים, יזרקו אתכם מכל המדרגות.

הזווית היחידה ממנה רצוי לגשת לעידוד הספנות המסחרית העברית, היא דרך ההיבט הביטחוני אסטרטגי בשעת חרום.

נכון שעד כה, עמדנו בכל המלחמות בדרך כזו או אחרת ללא מצור ימי שיכול לחנוק אותנו כלכלית, אבל לא לעולם חוסן ויש לתת על כך את הדעת.

הדרך הנכונה לעשות כן היא להחזיק בידיים פרטיות כ 12-15 אניות עם צוותים ישראליים בחלקם, אשר ישמשו גרעין סביבו ניתן יהיה לשמר את התעשייה הזו. יש להתנתק מהחלום שאי פעם נוכל לחזור לשנות ה50-70 כל עוד התנאים מסביב הם כפי שהם.

אותן 15 אניות צריכות להיות אניות צובר יבש, נוזלי וכן מספר אניות גלנוע ואניות רב תכליתיות בגדלים שונים. על אניות מכולה ניתן לוותר אם חברת צים תרד מהבמה.

אותן 15 אניות, בדומה למה שארה"ב עושה, יתפקדו בסחר הבינלאומי כבדרך שגרה ובעת מצוקה ביטחונית יעברו לרשות המשק לשעת חרום. ברור שהמדינה תאלץ לתמוך בבעלי האניות האלה בסכומים קבועים מידי שנה שיקבעו בהתאם למצבו של שוק הספנות. זהו המחיר שמשלם המיסים הישראלי יהיה חייב לשאת על מנת לקנות את השקט הנפשי שבעת מצור כלכלי בשעת חרום, הסחר הימי המזערי לקיום החיים השוטפים ואספקה של צרכי הצבא, אשר המדינה תהיה  נדרשת להם, אמנם יגיעו לחופי ישראל ללא תלות בגורמים זרים כלשהם. זאת גם התפישה של ארה"ב ואולי מדינות נוספות. על כך יש ל"נגן" ובשום אופן לא להישען על צידוק כלכלי. הסייד בנפיט של שימור המקצועות הימיים לכל השדרה יהיה השג נוסף וחשוב שניתן להעמידו במשוואת העלויות על משלם המיסים.


בברכה

רב חובל עמוס כהן)   מחזור י"א)

תרומה לעמותה

לתרומה מקוונת לעמותת בוגרי

קצינ ים עכו, ובית הספר הימי

 בקישור זה.